אני אדליה סשלייב, בת 20 מבת ים. כלבים הם חלק עיקרי בחיי ובנוסף אני גם חיילת בצה"ל. לספורט ה־IGP הגעתי לגמרי במקרה. האמת, עד היום אני לא ממש יודעת איך זה קרה, אבל מהר מאוד התאהבתי בעבודה המשותפת עם מארס הכלב שלי ובעיקר בחיבור המיוחד שנוצר בין הכלב למוביל. אני מתאמנת בספורט כבר כשנה ושמונה חודשים, פחות או יותר מאז שמארס נכנס לחיים שלי.

מה שאני הכי אוהבת ב־IGP זו העבודה המשותפת שלנו. אין כמו לראות את ההתלהבות של מארס ברגע שהוא מבין שיוצאים לעוד אימון. דרך הספורט למדתי להכיר אותו בצורה אחרת, להבין אותו הרבה יותר, ובעיקר בנינו יחד את הקשר שיש לנו היום. המועדון בשבילי זה המקום שבו יש עוד אנשים שמבינים את השיגעון הזה . מקום שתמיד יש בו ממי ללמוד איך להשתפר ולאן להתקדם.

ועכשיו הכירו את מארס, האחד והיחיד שלי כי אין עוד כאלה בעולם! 
מארס הוא רועה גרמני מקו דם עבודה. מבחינת אופי הוא משוגע, לפעמים קצת מפגר ולפעמים אפילו חמוד. לשבת שנייה במקום זו פחות המומחיות שלו . הוא חייב לרוץ, לקפוץ או לעשות משהו, ומתלהב גם ממבט קטן שלי.

בסופו של דבר, ה־IGP נתן לי הרבה יותר מספורט. הוא נתן לי דרך להכיר את מארס באמת ולבנות איתו קשר שלא הייתי מגיעה אליו בדרך אחרת.

למארס הגעתי בעזרת יוני שוורץ מנהל המועדון ושחר גרינבאום שהוא חבר במועדון והמגדל של מארס. המטרה והחלום, כמובן, הם להגיע יום אחד לאליפות העולם, בעזרת השם.