שמי מיכאל רוזינסקי, בן 39. נשוי לקטי ואבא לשלושה ילדים מדהימים. מחוץ לעולם הכלבים תמצאו אותי חובב רכבי שטח (מטייל ומשפר את הפורסטר שלי), טבע, איירסופט, ומתנדב בזק"א ובידידים.
את ההיכרות עם ספורט ה-IGP עשיתי לפני קצת יותר מעשור עם הדוברמנית הקודמת שלי. בעקבות פטירת הכלבה ותאונת דרכים קשה שעברתי, הייתי בבית בתהליך שיקום ארוך טווח. כאן התעוררה מחדש האהבה הגדולה שלי לכלבים והרצון לחזור לפעילות והחלטתי לקחת דוברמנית נוספת ולחזור לספורט.
את טס לקחתי מרן שור, יושב ראש חוג הדוברמנים שמגדל כלבי עבודה ברמה גבוהה. הייתי שם עם הגורים מהיום הראשון שלהם, החוויה של טיפול בגורים החזירה אותי שנים אחורה לימים עם הכלבה הקודמת שלי ונתנה לי המון כוח להמשיך. עוד לפני שלקחתי אותה הייתה לי הכרות עם לא מעט מועדונים וידעתי שהמטרה שלי איתה זה IGP.
הגעתי עם הגורה למועדון כשאני עדיין בשלבי שיקום והיה לי קשה לעבוד איתה פיזית. התקבלתי בזרועות פתוחות ועם המון רצון לעזור. המועדון עזר לי בימים שלא יכולתי לעמוד מכאבים ודחף אותי להתקדם ולא לעצור, איפה שהיה קשה פיזית תמיד הושיטו לי יד כדי שבסוף נצליח לעשות הכול לבד. אחרי עבודה מרובה הצלחנו לעשות עם טס את כל המבחנים, להיכנס לספורט ולאתגר את עצמנו בכל יום.
טס היא דוברמנית מהממת עם המון אנרגיה, חכמה בעיניים, אופי חזק ודבקות במטרה, אבל בבית היא יודעת בדיוק מתי להירגע. מה שאני הכי אוהב בעבודה המשותפת שלנו הוא הדרייב שלה, היכולת שלה להתמקד בי בתוך סביבה מלאת גירויים, והרגעים שבהם אנחנו מתפקדים כמו ראש אחד. אין כמו השקט של הטבע בבוקר בשדה לבד בגישוש במהלך השבוע, עם הקונטרסט והשילוב של האיזון במשמעת והעקשנות בהגנה.
הכלבה והמועדון הם הרבה יותר מספורט בשבילי, זה מקום אמיתי לשיקום ולפיתוח פיזי ונפשי ומשפחה שנייה שנותנת כוח. המטרה והחלום שלנו כצוות הם להמשיך ליהנות מהדרך, להשתפר מאימון לאימון, ולהגיע יחד למצוינות על מגרשי התחרויות תוך מימוש מלא של הפוטנציאל של טס.