אני שרה, בת 28 מאשדוד, מאלפת כלבים ומדריכת מאלפים. השותפה שלי לדרך היא אנדרומדה, דוברמנית בת 4, כלבה מתוקה ונעימה עם הבעלים שלה, וקצת סנובית עם אנשים זרים.

אנדרומדה לומדת הרבה יותר מהר ממני ובארבע השנים שלנו יחד היא לימדה אותי הרבה מעבר לכלבנות. בעיקר סבלנות והתמדה, שתי תכונות שלא ממש הצטיינתי בהן לפני שהתחלנו להתאמן יחד.

למועדון הגעתי לפני כשנתיים וחצי, בהתחלה מתוך רצון להתנסות ב־IGP ולממש את הפוטנציאל של אנדרומדה ודי מהר ההתנסות הפכה להתאהבות. למעשה, האימונים והדרך שעברתי במועדון השפיעו עליי עד כדי כך שהם היו חלק מהבחירה שלי להפוך את הכלבנות למקצוע.

בשבילי IGP הוא הרבה מעבר למבחנים ולציונים,  זו דרך חיים והתרפיה שלי ביום – יום. זה לצאת לגישוש כשהמדינה כולה עדיין ישנה ולהתרגש מהתקדמות קטנה דווקא בתרגילים שהכי מאתגרים אותנו. זה לקום מוקדם בסופי שבוע גם כשקשה, ולעשות את זה בשמחה. זה לבלות שעות לצד אנשים מדהימים שחולים בדיוק באותה "מחלה" כמוני: כלבנות. ובעיקר, זו הדרך המשותפת שלי ושל אנדרומדה, שבה כל הצלחה קטנה נבנית מהמון עבודה, סבלנות והתמדה. בתוך כל זה יש גם את בעלי, שהגיע מעולם רחוק מאוד מכלבנות והיום הוא חלק משמעותי מהדרך שלנו, מלווה אותנו, תומך בנו ולוקח חלק בהתקדמות שלנו.

בסופו של דבר, אנדרומדה הביאה אותי ל־IGP, אבל הדרך איתה שינתה הרבה יותר מאיך שאני עובדת עם כלבים. היא שינתה גם אותי.