אני טליה בן הרוש, בת 57, נשואה, אמא לארבעה ילדים, סבתא לארבעה נכדים וגם אמא לארבעה כלבים שהם חלק בלתי נפרד מהמשפחה ומהחיים שלי. כבר כעשר שנים אני חיה ונושמת את עולם הכלבנות. אני מאלפת כלבים וכלבנית טיפולית, מטפלת ב־NLP, מנחת הורים ומתנדבת בליווי פצועי צה״ל המתמודדים עם פוסט־טראומה יחד עם כלביהם.

לעולם הכלבנות הגעתי בזכות הכלבים, אבל נשארתי בו בזכות האנשים. עם השנים הבנתי שהעבודה שלי אף פעם לא מסתכמת רק בכלב שנמצא מולי. מאחורי כל כלב יש אדם, משפחה וסיפור שלם עם התמודדויות, הצלחות ולעיתים גם תסכולים. לכן, לצד האילוף והעבודה עם הכלבים, אחת האהבות הגדולות שלי היא דווקא ללוות את האנשים שמאחוריהם ולעזור להם לעבור את הדרך יחד.

למועדון הגעתי עם נייט, רועה גרמנית בת 11 חודשים ולמרות הניסיון המקצועי שלי, כאן שתינו מתחילות יחד דרך חדשה. אנחנו מתאמנות כרגע לקראת מבחן BH, לומדות את הספורט, מתקדמות ובעיקר בונות את עצמנו כצוות.

אני מאוד אוהבת להגיע למועדון. בתוך החיים העמוסים, המשפחה, העבודה והעשייה, האימונים הפכו לזמן שהוא רק שלי ושל נייט, זמן להתנתק מכל השאר, ללמוד משהו חדש, להתמקד בה ובעצמי ופשוט ליהנות מהדרך שלנו יחד.

אחד הדברים שהכי מרגשים אותי הוא לגלות שגם אחרי עשר שנים בתחום, עדיין יש כל כך הרבה מה ללמוד. מבחינתי זו בדיוק הגדולה של עולם הכלבנות לא משנה כמה ניסיון צברת, תמיד יש עוד דרך לעבור, עוד משהו לגלות ועוד כלב שיכול ללמד אותך משהו חדש. החלום שלי עם נייט מתחיל בדבר הכי חשוב שזה ליהנות מהדרך. בנוסף לעבור יחד את מבחן ה־BH, להמשיך להתקדם ומשם לראות לאן העולם החדש הזה ייקח אותנו.